המנגו הוא עץ טרופי, ואחד מהפירות הפופולריים בעולם. הפרי רגיש מאוד לקרח ומותאם לתנאי קיץ חם. מוצאו מצפון הודו, שם גודל לפני יותר מ - 4,000 שנה. עד היום הודו היא הארץ החשובה ביותר לגידולו. מהודו עבר המנגו לארצות דרום מזרח אסיה, לאפריקה הטרופית וליבשת אמריקה (בייחוד ברזיל) כיום, המנגו נפוץ בכל הארצות הטרופיות והסובטרופיות שבעולם. בישראל, המנגו פורח באביב ומבשיל בקיץ עד תחילת החורף לפי הזן והאזור.
פרי המנגו הוא אחד המייצגים המובהקים של הקיץ. פרי מתוק, עסיסי, בעל צבע כתום עז. למנגו זנים רבים, צבע הפרי וצורתו משתנה בהתאם לזן, בין צהוב לכתום. במושב רמות שבצפון מתמחים כבר כמעט 40 שנה בגידול פרי המנגו. האקלים החם שבמושב מתאים מאוד לגידול הפרי. כ - 1000 דונמים של מטעי מנגו מזנים שונים, נטועים בשטחי המושב, זני המנגו הנוכחים פחות סיביים ויותר חלקים במרקמם הבשרני.
קלוריות
ב - 100 גר' פרי מנגו יש 65 קלוריות. גם בדיאטות המוגבלות בקלוריות - אלה הרוצים לרזות יכולים ליהנות מטעמו המשובח של המנגו. טעמו המתוק והעסיסי עלול להטעות באשר לכמות הסוכר בו. הטעם המתוק אינו משקף בהכרח תכולת סוכר וקלוריות רבה לעומת פרי חמוץ. בפרי חמוץ אנו מרגישים את החמיצות על פני המתיקות, אך אין זה אומר, שפירות חמוצים הם דיאטטיים יותר.
ילדים
טעם המנגו חביב גם בקרב הילדים והנוער. פרי המנגו מומלץ לילדים, עקב תכולת הוויטמינים (C,A) והמינרלים הגבוהה שבו. אפשר להגיש לילדים שייק צונן של מנגו והטעם נפלא.
מנגו ובריאות
המנגו עשיר בויטמין A, ויטמין C ואשלגן. למנגו מייחסים סגולות של שיפור הזיכרון, הוא עשיר בסיבים תזונתיים ומסייע להסדרת העיכול. ויטמינים A ו-C אלה הם אנטי אוקסידנטים (מונעי חמצון), שלאחרונה הושם דגש בצריכתם. הם חשובים בהגנה מפני הריסת תאי גוף והתפתחות מחלות שונות. צריכת מנגו ופירות אחרים עם תכולת ויטמינים ומינרלים טבעיים עדיפה על נטילת אותם ויטמינים בצורה סינתטית.
עיכול
לפרי המנגו יש השפעה טובה על דרכי העיכול. תכולת הסיבים התזונתיים בו היא 1.5-0.8 גר' ל-100 גר' פרי. הסיבים גורמים להגדלת נפח הפסולת במעיים וכך נמנעת עצירות.
ויטמינים
ויטמין A: ב - 100 גר' פרי מנגו יש 250 מיקרוגרם שווי רטינול = 1/3-1/4 מכמות הצריכה היומית (RDA), שעליה ממליץ ארגון הבריאות העולמי.
הכמות המומלצת היא: גברים - 1,000 מיקרוגרם, נשים - 800 מיקרוגרם. פרי המנגו עשיר במיוחד בקורטן (1,750 יחידות), ההופך בגוף לוויטמין A. בחימום הפרי ויטמין A נהרס באחוז זעיר. הקורטן והפיגמנטים הקרטנואידיים האחרים תורמים לצבע הצהוב - כתום של המנגו.
ויטמין C: ב - 100 גר' פרי מנגו יש 30 גר'= ½ כמות הצריכה היומית המומלצת שהיא 60 מ"ג. המנגו מכיל כמות גבוהה יחסית של ויטמין C. בזמן חימום הפרי, ויטמין C נהרס בכמות גדולה יחסית – כ-50 אחוז. המלצתי היא לאכול את הפרי בעודו טרי. בגלל התכולה הרבה של ויטמין C בו, כדאי לאוכלו מיד לאחר ארוחה בשרית. הסיבה - ויטמין זה יגדיל את שיעור ספיגת הברזל בבשר.
שימור המנגו ואחסונו
אם בזמן הקנייה, פרי המנגו אינו בשל דיו, יש לאחסנו בטמפרטורת החדר עד התבשלותו והתרככותו. כאשר המנגו בשל ורך, יש לשמרו בקירור ולאוכלו תוך מספר ימים. אם לא סיימתם לאכול את הפרי כולו, יש לעטוף את שאריתו בניילון, או להכניסו לכלי פלסטיק ולשמרו במקרר.
אין להכניס מנגו לא בשל למקרר, עקב השפעת הקור על פירוק העמילנים בו לסוכרים פשוטים. כדי לגרום לפירוק זה דרושה טמפרטורת החדר.
יש להימנע מקניית מנגו בצבע אפור עם שקעים בקליפה ועם קליפה מנוקדת. מנגו זה עלול להיות רקוב.
העונה
פרי המנגו מבשיל בדרך כלל בעונת הקיץ - מסוף יולי עד אוקטובר:
ינואר |
פברואר |
מרץ |
אפריל |
מאי |
יוני |
יולי |
אוגוסט |
ספטמבר |
אוקטובר |
נובמבר |
דצמבר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הזנים העיקריים הנפוצים בישראל
פותח את העונה הוא מנגו "מאיה", פרי פיתוח ישראלי מאוד איכותי ומאוד מאוד טעים. זנים נוספים הם ה"טומי אטקינס", ה"שלי", ה"קנט" וה"הדן". סוגר את העונה זן ה"קיט" - הוא ירוק עם לחי אדומה וגדול. לא כל כך יפה אך טעמו נפלא.
שם הזן |
גודל הפרי |
צבע הפרי |
כמות הסיבים |
מועד הבשלה |
מאיה (Maya) |
קטן |
ירוק-כתום |
אין |
יולי-אוגוסט |
טומי (Tommy) |
גדול |
גוון צהוב-ירוק |
מועטה |
אוגוסט-ספטמבר |
שלי (Shelley) |
בינוני/גדול |
אדום סגלגל, גוונים צהובים |
מועטה |
אוגוסט |
קנט (Kent) |
גדול |
ירוק, בהבשלה מקבל צבע צהוב |
מועטה |
אוגוסט |
היידן (Haden) |
בינוני/גדול |
אדום |
אין |
אוגוסט-ספטמבר |
קיט (Keitt) |
גדול |
ירוק |
בינונית |
ספטמבר-אוקטובר |

מנגו מאיה ומנגו היידן
מבין כל זני המנגו, היחיד שהצליח למתג את עצמו הוא המאיה - פיתוח ישראלי ופסגת השאיפות של חובבי המנגו בתחילת העונה. יוסי לישנסקי, שמגדל מנגו כבר כמה עשרות שנים לחופה הצפוני של הכנרת, גילה לנו שקיים זן סודי טעים יותר מהמאיה בשם היידן. בעוד המאיה היא פצצת מתיקות מוגזמת, ההיידן מעט חמצמץ יותר, עסיסי, ריחני ובכלל בלי סיבים. הבעיה היא שהמושג מאיה תפס כל כך, עד שהירקנים קוראים היום לכל המנגו בשם מאיה.
מנגו קיט
לקראת אמצע העונה נכנסים פירות המנגו לדיכאון. המאיה מתחילה להראות סימני עייפות, גם לקונים קצת נמאס ואז, לקראת סוף הקיץ, מגיח המנגו של אוגוסט. בניגוד למאיה, הוא לא הצליח להטמיע את שמו בתודעה ולכן הוא נקרא עד היום "ההוא הירוק". אז לירוק יש שם וקוראים לו קיט. לישנסקי מהלל אותו לא רק בגלל הטעם, אלא גם בגלל הגודל: "אם מאפשרים רק למעט פירות לגדול על העץ, הם יוצאים ענקיים." למנגו הרי יש חרצן ענק, ולכן אם הפרי גדול, תקבלו הרבה יותר פרי תמורת הכסף שלכם.
משתלת יגור
וואלה!אוכל